יום שני, 8 בדצמבר 2014

כמו אז

אני אוהבת וינטג'.
כל מי שעוקב אחרי אוסף התמונות שלי ולאחרונה גם הספרים שלי יודע שאני אוהבת וינטג'.
וינטג' טוב בעיצוב, באקססוריז, בבגדים, בתיקים, ביין ובטח בנושאים נוספים שכאן לא המקום 
להרחיב עליהם.

אבל וינטג' בטיפול?!
בטיפול רגשי חלק מהעבודה נוגעת בזכרונות שאנחנו נושאים איתנו.
מה שאנחנו זוכרים וגם כל מה שאנחנו לא זוכרים והודחק.

אחת הסיבות שאני אוהבת וינטג' היא
שהחפצים הישנים מזכירים לי את ילדותי.
השבוע מצאתי אגרטל קטן דומה מאד לאגרטל שהיה לנו בבית המשפחה. זה שימח אותי. שום חנות מעוצבת וחדשה לא יכולה להעניק לי חויה דומה. זהו זכרון יקר.

הנוסטלגיה אופפת אותו.
באופן דומה אנשים נוטים להיזכר באוכל מיוחד מבית הוריהם או מבית סבא וסבתא. זה האוכל הטעים לנו ביותר...  האוכל הזה הוא הזנה רגשית בעבורנו ולא רק מזון.

במהלך הטיפול עולים בנו כל מני זכרונות. חלקם צבועים באור אידילי וקסום, אחרים מעוררים כאב ופגיעה.

הזכרונות שעולים, איתות מהעבר, חלקים מהאני הפנימי שלנו.
למי שנותן לכך מקום,  זהו תהליך מרגש ומיוחד.

כמעט כמו בסרט "בחזרה לעתיד". . . ( גם סרטים וינטג' זה כיף )


עד הפעם הבאה
להתראות


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה