היציאה לעצמאות

בסופו של יום העצמאות ה -67 למדינה, החלטתי לכתוב כמה מילים.
לוח השנה הישראלי מזמן לנו בסמיכות שני ימי זיכרון ויום חג.  
ההצמדה הזאת מלמדת יותר מהכול על הצמיחה שמתאפשרת מתוך טראומה.

בחיים הרגשיים שלנו כעם, ומבלי להיכנס לסוגיות פוליטיות ומדיניות, אנו מונעים מחרדה קיומית זו (בחרו כל נאום של רוה"מ שתרצו לצורך כך).
וכך למרות היותנו מדינה ריבונית בעלת צבא חזק,
כשאנו מסתכלים במראה אנו רואים בעיני רוחנו את סכנת הכיליון.

יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל,
"מגש הכסף" עליו ניתנה המדינה, כפי שכה היטיב לנסח אלתרמן,
קושר אותנו לכאן, למולדת: אדם, דם ואדמה.

העצמאות הישראלית, קשורה בהישרדות ובמאבק.
אני רוצה להאמין ולקוות כי המאבק הזה הוא למען עתיד ילדנו
ובהינתן כך -
אנו צריכים להבין כי גם האחר, גם "האויב" נאבק על אותו הדבר בדיוק: למען עתיד ילדיו.

ומ"אמא המדינה" נעבור לאמא הפרטית.

מרגע הלידה, ועד לסיום חיינו אנו נמצאים בתהליך של "נפרדות ועצמאות".
תהליך רגשי זה נמשך לכל אורך חיינו.
כאשר הוא מתפתח באופן תקין אנו מסוגלים לנוע באופן משוחרר בין מצבי תלות יחסיים לעצמאות (אף היא יחסית). ולמה יחסית? כי כאשר אנחנו בקשר נוצרת תלות מחודשת
והפחד כי נאבד את האדם הקרוב לנו שוכן בתוכנו.
היכולת ליצור קשר, לאהוב וללדת (מעגל החיים, כן) ולאפשר לילדנו להיפרד מאיתנו בתורם,
היא סוד החיים.

עוד על עצמאות,
גם בפעם הבאה.

תגובת שרשרת

אז בפוסט הקודם, כתבתי על ההשלכות של הבחירות שאנחנו עושים,
והנה היום הייתה לי הדגמה חיה, איך בחירה אחת פשוטה ומה זה קטנה יכולה להשפיע על מהלך חיינו.

(תופים)

אוקי,
אז היום בצהריים הזכרתי לבעלי שכבר הרבה זמן אנחנו רוצים לקנות אופניים לילדה.
1. זה בריא.
2. יום כיפור... הבא, יגיע יותר מוקדם ממה שאפשר לחשוב. ויום כיפור זה חג האופניים. את זה כל אחד יודע.
3. הילדה צריכה לדעת לרכב בלי גלגלי עזר עד לתאריך הנקוב לעיל.

וכך - במקום לנמנם, יצאנו לדרך בשני רכבים. כדי שיהיה איפה לשים את האופניים.
עוד בדרך, אמרתי ש"אני חושבת שגם לקטן צריך לקנות אופניים. כי יש לו אופני דחיפה והגיע הזמן שהוא יפדל בעצמו".
והגדולה אמרה: "אני רוצה אופניים ורודים... עם סל".

הגענו לחנות האופניים.
רוכבים (בבגדים די צבעוניים) בדיוק חזרו משיעור רכיבה.

ובכן לבחור אופניים לילדים הייתה משימה די פשוטה.
הנה:
אופניים ורודים לילדה.

וגם הילדון קיבל אופניים עם גלגלי עזר.

לאחר ס"ד על האופנייים, החלטנו שהם מתאימים בהחלט לצרכים שהוגדרו.
בנקודה זו במקום לפנות לעמדת התשלום
התקנו פעמונים
בחרנו קסדות
וחיפשנו סל.

בשלב זה, שוטטנו חופשיים בחנות הגענו גם לאזור האופניים של המבוגרים.

מפה ----- לשם -----
בעלי החליט שהוא גם צריך זוג אופניים
"כדי שיהיה מי שיצא אתם לסיבוב".

וכך,
בכדי לא להישאר מחוץ לחבורה הרוכבת
וכדי לא להפסיד את כל הכיף הפוטנציאלי
קנינו גם לי זוג.
ואיזה זוג.
הייתי מצלמת, אבל האופניים יגיעו רק ביום ראשון.

לאחר שנתנו דחיפה קטנה לכלכלה הישראלית
התפננו לחשוב איך ניקח שלושה זוגות אופניים הביתה.
מיד הוצע לנו פתרון לנשיאת אופניים ברכב.

המוכר יצא אל הרכב הראשי שלנו -
אשר התברר כלא מתאים למנשא האופניים.
מסקנה ראשונה -
נצטרך לשדרג את הרכב המשפחתי, לרכב שיהלום את מעמדנו החדש כרוכבי דו גלגלי. אולי ג'יפ. 
כעת משהעמסנו את האופניים
(אחסוך מכם את הפרטים הטכניים הכרוכים בפעולה זו)
היה ברור כי נדרש לפרוק אותם היכן שהוא.

סוגיית הפריקה, היא היא המהות של פוסט זה.
שכן, אין מקום יעודי לארבע זוגות אופניים בדירתנו.
המחסן אינו מתאים לאחסן פריטים חדשים.
במחסן יש רק דברים שלא משתמשים בהם.
ואנחנו - מתכננים להשתמש באופנים.

המוכר האדיב מיד הציע שנקנה מתלי קיר לאופניים ושלח אותנו לחנות מתמחה.
כוחותינו פוצלו.
אני הרווחתי שיטוט בחנות כלי בית. השתדלתי לא להמשיך ולהניע את כלכלת ישראל ליום זה, והסתפקתי במתלים. ליד הקופה השארתי עציץ מעלף וסל עיתונים מקש. השארתי אותם שם, כי לא ידעתי היכן אניח אותם, שכן שעלי להכניס גם ארבעה זוגות אופניים למרחב הדירתי.

המסקנה השנייה והחשובה היא:
שאין ברירה,
נצטרך, מתישהו, לא דחוף, לעבור דירה. אולי משהו על הקרקע. שיהיה מקום לאופנים.

למי שחושב שהרחקתי לכת, תדעו שיכלה להיות מסקנה שלישית
הרת גורל אפילו יותר.
שאם כבר עוברים דירה
ויהיה עוד חדר
אז....

אבל אין מסקנה כזו.

לבינתיים נישאר במציאות.
שלושה זוגות אופניים (ועוד זוג שיגיע ביום ראשון)
וארבעה מתלי אופניים
עלו הביתה.


ואי אפשר בלי משהו טיפולי לסיום, נכון?
מכורים לאופניים אומרים שזה מרגיע.

חג שמח.

על טווסים ואנשים

לפני כמה שנים,
בעודי נוסעת ממש ליד מרכז הכרמל
ראיתי טווס עובר במעבר החציה.

כאזרחית טובה החלטתי כי המוקד העירוני חייב לדעת על כך
והרמתי טלפון ל 106.

המוקדן, שהתפעל הרבה פחות ממני מהסיטואציה,
הסביר לי שטווסים עפים.
ושהאחרון, כפי הנראה נמאס לו מכלובו שבגן החיות
ויצא לסיבוב במרכז.
מה לא ברור?!

מזל שהאריה תמיד ישן שאני מגיעה.

איזו מין חיה זו, אפשר לקרוא בויקיפדיה.
ובהשאלה -
כולנו מכירים אנשים שמתהלכים כטווסים.
על פי רוב, אנו מייחסים להם תכונות הקשורות לרהבתנות.
צורך רב מאד בנראות, בחיצוניות ב"שופוני"
מחשבה על איך הם נתפסים על ידי אחרים
חשיבות עצמית מוגזמת,
לעיתים אף נקשרות תכונות שליליות נוספות כמו: אגואיזם וקושי לראות ולזהות את האחר ואת צרכיו.
בקצה הרצף - נתאר אנשים כאלה כנרקסיסטים.
(ועל כך ארחיב, בפעם אחרת... )

אבל הפעם, אני רוצה להדגיש דווקא את הצד החיובי של תכונות הטווס.
הטבע, העניק לו מניפה כל כך יפה כצורך אבולוציוני.
באופן דומה, אנשים ונשים בפרט, אינם צריכים להתבייש או להסתיר את יכולותיהם והישגיהם.
הם צריכים לחוש בטוחים "לזהור" "לבלוט" "להצליח".
בעשותם כן, הם נותנים לאחרים שלידם,
(ובכך אני מתכוונת בראש ובראשונה לבני זוגם, לילדיהם, לחבריהם
ובמעגלים רחבים יותר לקולגות שלהם, לכפיפים שלהם וכו' )
לגיטימציה לפעול לצידם באופן דומה.

אנשים שעושים זאת באופן חיובי ומפרה בטוחים בעצמם וביכולותיהם.
אצל אחרים קל להרגיש מתי פעולות אלה מנסות להסוות בטחון עצמי רעוע.

ולסיום ברוח החג:

לאחרונה סיפרתי שחזרתי ליצור. עבורי זה לא מובן מאליו.
אני נעזרת כדי שיהיה לי מספיק כוח ואומץ. ובכן... אם אתרגם את מה שכתבתי לשפת המעשה
צריך מידה של תכונות "טווסיות" כדי ליצור, לכתוב, להציג... להעלות לרשת וכו'.
הכנתי השנה תחפושת לבת שלי. וזה היה - תענוג גדול עבורי.
אני מצרפת מספר תמונות מתהליך היצירה:

וכמובן, אי אפשר בלי "שרביט" ו"כתר"

חג שמח
מלא שמחה לכולם

עד הפעם הבאה...

אדר

משנכנס אדר...  ההמשך ידוע.

פורים מתקרב ואתו ההכנות:
בחירת התחפושות, הכנת משלוח המנות, פעילויות לילדים ומסיבות למבוגרים.
היות ועוד בימי התנ"ך, יהודים התעסקו עם מה שקורה באירן (ע"ע מגילת אסתר) ניראה שלא הרבה השתנה פוליטית באזורנו. אין חדש תחת השמש.

אולם בניגוד לפסקה הפותחת המדכדכת,
פורים הוא חג של שמחה
עד - לא - ידע.

הנפש זקוקה לשחרור שמאפשר פורים, באופן לגיטימי.
כל אחד יכול לבחור מחדש בחג איזה פן באישיותו הוא רוצה להבליט השנה.
זאת הזדמנות, לצאת מהכבלים של השגרה ולהשתחרר
לשמוח , לרקוד, להנות "כמו ילדים".

כדי להתחפש, צריך מידה של חופש פנימי.
להרשות לעצמי להעז, בלי לחשוב "מה יגידו..."
מבוגרים שעושים זאת ללא קושי - אשריהם.
לשאר -
אני מזכירה  שמוכרחים להיות שמח זאת מצווה.

פורים הוא גם הזדמנות ליצירת הווי משפחתי
למשל בתחפושת משפחתיות שתוכלו לראות בתיקיית הפינטרסט שלי
ובהכנת משלוח מנות לאנשים אהובים יחד
ולא רק לילדים בבית הספר.
זאת עוד הזדמנות ללמד ילדים על החשיבות של תרומה לאחרים, ואפשר לחשוב יחד למי הם היו רוצים לתת משלוח
מנות בקהילה.


חג שמח.