היום שאחרי

הבחירות הסתיימו, וכבר עבר די זמן...

בין אם מדובר בבחירות הממשיות שבהן כולם הצביעו לבין בחירות אישיות או רגשיות כאלה ואחרות
הרי ש"היום שאחרי" הבחירות מפגיש אותנו עם תוצאות הבחירה שעשינו.

כמו בשיר "The Road Not Taken"  של פרוסט,
שתי דרכים מתפצלות ביער...
ומשהלכנו בדרך אחת, בדרך כלל, אי אפשר לחזור אחורנית
או לחיות במקביל את כל האפשרויות.

האדם הבוחר
מתמודד בראש עם פחדים הנוגעים לבחירה,
עם שאלות של רווח והפסד
עם שאלות של עיתוי הבחירה
ובייחוד עם הרצון לבחור בכדי לשנות או להיטיב עם מציאות חייו.

כאשר הבחירות נוגעות לתא המשפחתי שלנו שאלות אלה קשות ומייסרות שכן הן משפיעות לא רק על הבוחר עצמו.
הן משפיעות באופן ישיר על בן הזוג או בת הזוג, על הילדים ועל המשפחה המורחבת.
בהקשר זה חשוב להזכיר כי לתחושת האשמה תפקיד כה משמעותי עד כי נדמה כי היא מנהלת את המערכה כולה.

גם למצב בו אנחנו מחליטים "לא לבחור" בניסיון להחזיק את כל הכדורים באוויר יש מחיר.
אנחנו חיים את חיינו מתוך תחושה של זיוף או הקרבה אשר לאורך זמן אינם מאפשרים התפתחות וצמיחה.
הורים נוטים להגיד לילדיהם "להיות אמיתיים" או "להקשיב לליבם"
אך כמבוגרים אנו יודעים כי הקשבה זו היא מורכבת מא-ד.

למחפשים פיתרונות קסם
או תשובה אחת....
או ידיעה ברורה מה נכון
לצערי אינני אשת בשורות.

בניסיון להבין את העתיד  ולדעת "מה נכון" עבורם
כבר שמעתי ונפגשתי עם אנשים שהתייעצו עם קוראים בקלפים, מגידי עתידות, קוראים בקפה, אסטרולוגים
עם מורים רוחניים החל מרבנים וכלה בגורואים למיניהם
עם אנשים שיצאו לחפש את עצמם בעולם הרחב, בטיולים אתגריים
וגם עם כאלה שנותרו ספונים בביתם - העיקר לא לקבל החלטה.
פונקציות אלה ממלאות תפקיד דומה "בהחזקת" הדילמה על אף השוני התהומי ביניהן.
בסופו של דבר - אף אחד לא יכול לקבל את ההחלטה במקומכם
אך התהליך אותו תעברו בדרך אליה חשוב
כדי לקבל כוחות
ובייחוד כדי להבין
מהיכן נובעת הבחירה שלכם, מה מניע אתכם ומה הייתם רוצים הלאה.

בהקשר זה - חשוב אולי להגיד משהו על בגידות.
היות ויש כל כך הרבה מה לכתוב בנושא הזה בהקשר הזוגי אתייחס היום רק להיבט שהוזכר כאן.
לעיתים בתוך המצב שבו האחד מתמודד אם שאלות הנוגעות לזוגיות מתרחשת "בגידה". אין הכוונה רק לאקטים הפיזים, לריגוש או להתאהבות. אלא השימוש בבגידה באופן רגשי כמייצגת של הדילמה "להישאר או לעזוב". במובן זה לשני הצדדים הן הבוגד והן הנבגד ממלאים תפקיד במשולש שנוצר גם אם באופן לא מודע.

עד הפעם הבאה,
להתראות.

של מי הטיפול הזה בכלל?

טיפול במשפחות בתהליך פרידה וגירושין, ובוודאי גם במשפחות לאחר שהתהליך הסתיים
מחייב הסכמה של שני ההורים. בכתב.

לעיתים שלב זה מלווה בתסכול רב.
שלב זה חושף התנגדויות.
הורה אחד בעד הטיפול, וההורה השני לא.
הורה אחד רוצה לבוא להדרכה, השני לא פנוי לכך.
למי מדווחים על התקדמות הטיפול? האם ביחד בפגישה הורית או לחוד?
וכמובן, מי נושא בעלות הטיפול.

לעיתים נדרשת עבודת הכנה משמעותית שעיקרה:
אנחנו לא מוותרים על הנוכחות של שני ההורים בחיי הילד.
הידיעה הזאת, ששני ההורים היו שותפים להחלטה ללכת לטיפול פותרת את הפלונטר הרגשי של הילד. שני הוריו דואגים לו ולצרכיו הפיזים והרגשיים כאחד.

אני מניחה כי חלק מההורים שעברו או עוברים את תהליך הפרידה
או מי מחבריכם שעובר תהליך זה
ימצאו כי המילים שלי אינן פוגשות את המציאות.

לא כל ההורים נוהגים באופן הזה וכמובן לעיתים המאבק הוא על גב הילדים.
יש הורים שלא משתפים פעולה עם שום בקשה או דרישה של הורה השני גם אם היא נחוצה.

מצב זה הוא סימן לאובדן אמון, כעס ומתח בו שרויה המשפחה כולה.
אם המטפל יכנס למלכודת הזו, יבחר צד לא יהיה סיכוי להתחלת תהליך.
המטפל הוא לא בצד של מי מההורים.
המטפל לא מחלק מדליות על הורות טובה או גרועה.
המטפל לא שופט מי צודק.

חדר הטיפול צריך להיות מקום בטוח עבור כולם. גם כאשר עולים תכנים קשים, מתסכלים, כאובים מאד.

על כן מניסיוני יש חשיבות בגיוס שני ההורים לתהליך.
החתימה וההגעה לפגישת ההדרכה משמעותיים מעבר לעיניין הסמלי או החוקי.

הדבר נכון גם כאשר הפרידה הובילה למצבי קיצון שבהם אין קשר עם אחד ההורים
או שהילדים בוחרים צד או "מוסתים".
במקרה זה על המטפל להוות דוגמא להתנהגות תקינה ולשמש מודל בהתנהגותו הלכה למעשה.

חשבו על זה,
לא הייתם רוצים כי מישהו אחר יחליט החלטה הנוגעת לילדכם ללא אישורכם.
גם הצד השני לא.

הורים ששוקלים להיפרד בשל קשיים הנוגעים לטיפול השוטף בילדיהם
יגלו כי משימה זאת הופכת קשה אף יותר במצב החדש.
זהו אחד הפרדוקסים במצב החדש שנוצר
כעת עליהם להגיע להסכמות כתובות על כל דבר ועיניין.

הדבר נוגע לכל עינייני היומיום:
הסכמה לגבי מסגרת החינוך של הילדים,
הטיפול הרפואי שניתן לילדים
תזונה
המרחק בו יוכלו ההורים לגור זה מזה
האפשרות לצאת מחוץ לארץ
וכמובן הטיפול שינתן לילדם
בין אם מדובר בטיפול רגשי, רפואה משלימה, טיפול תרופתי כמו ריטלין או ביצוע איבחון.
כולם מחייבים הסכמה וחתימה.

התשתית ליצירת הבנה היא לעולם: פשרה.
במלחמות - כולם מפסידים.

עד הפעם הבאה
להתראות.