‏הצגת רשומות עם תוויות פניה לטיפול. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות פניה לטיפול. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 28 בינואר 2016

תגידי לי, מה את חושבת שאני צריך לעשות?

לעיתים אנשים מגיעים לטיפול עם דילמה.
הם מחפשים תשובה.
לפעמים הם מחפשים אותה הרבה זמן.

אני סקרנית לדעת כמה מכם חושבים שמטפל צריך להביע עמדה ביחס לדילמה וכמה חושבים שלא? אנא השתתפו בסקר ... שמחכה לכם בתחתית הפוסט.

האם התשובה באם לנקוט עמדה בהתאם לבקשת המטופל או להכריע בהתלבטות
תלויה בן אדם שמולך? תלויה בסיטואציה? תלויה בגישה טיפולית?
האם עקרונית מטפל רגשי צריך לתת תשובה?
ואם כן -
ממה מורכבת העמדה שלו  -
ממה שהוא חושב שנכון?
ממה שהוא חושב "שצריך"?
מהמשאבים שעומדים בפני האדם שמולו?
ממה שמתאים לו ?
האם התשובה מושפעת ממערכת "ערכים" מסוימת, דתית, תרבותית, מגדרית, ערכית?
האם היא בכלל יכולה להיות מנוטרלת מ"פחדים" שכל אחד מאיתנו נושא עמו?

אני מקווה שחלק מהשאלות גרמו לכם לעצור רגע ולחשוב על כך באמת.

אבל אנשים רוצים תשובה....
ויש כל מני מקומות שאולי היא ניתנת להם באופן יותר ישיר.
אנשים פותחים את כתביו של הרבי מלובביץ' באופן אקראי ומקבלים תשובות ישירות לשאלות שלהם, או מתקשרים לרדיו ומקבלים חוות דעת ברורה מה עליהם לעשות. אחרים אולי פונים ל"מגידי עתידות" כדי להיות בטוחים ...
ורבים רבים משתפים הורים או חברים, שומעים דעות ומכינים רשימות בעד ונגד.
זה מובן, היות ובהחלטות "קשות"
תוצאות ההחלטה והשלכותיה יכולות לשנות את חיינו ולהשפיע גם על הקרובים והאהובים עלינו ביותר.
במקרה כזה, אנחנו רוצים שמישהו "אחר" יקבל את ההכרעה בשבילנו או לפחות יחלוק איתנו את האחריות.

יתכן שהמטפל נתפס כ"מי שיודע" או שיכול להגיד מניסיונו כיצד כדאי לפעול
ואפילו כמי שיחשוב מה בטובתנו.
דרך זו "פוטרת" אותנו לכאורה מהאשמה.
"זה לא אני החלטתי לבד..." נוכל להגיד אח"כ לעצמנו, לטוב ולרע.

אולם, דרכו של הטיפול הרגשי, להבנתי
איננה לספק תשובות של "עשה ואל תעשה".

הטיפול הוא מרחב
לשאול שאלות.
לפתוח אופציות.
לחשוב ביחד.
להתמודד עם אי הודאות, עם הפחד ועם הקושי להחליט.

לעיתים נדרש עוד זמן כדי להכריע
כדי להבין מדוע כל כך קשה לקבל את ההחלטה
לעיתים ההחלטה התקבלה ורק נדרש אומץ לחשוף אותה ולהגיד אותה בקול רם.
וגם אז...
יש דרך שצריך לעבור בין החלטה לביצוע.

הבשורות הטובות הן
שלקבל החלטה ממקום כזה
משמעותו לגדול, להיות "עצמאי" ונפרד
לעמוד על דעתנו, או במילים אחרות: להיות בוגר.



















יום שבת, 6 בדצמבר 2014

הלו?

אנחנו מרימים טלפון או עונים לשיחות מספר פעמים רב ביום
ובכל זאת שיחת הטלפון הזה שונה מאחרות.

אני מכירה את השיחה הזו משני צידיה.
נדמה לי כי אחרי ההתלבטות, החיפוש וההשהייה שיחת הטלפון עצמה בדרך כלל מביאה הקלה מסויימת. אנחנו שומעים את גוון קולו של המטפל, לעיתים חיפשנו עליו באינטרנט או קיבלנו המלצה ממישהו שאנו סומכים על שיקול דעתו.
וכך רק בעצם השיחה אנחנו כבר מגייסים בתוכנו את הכוחות שלנו.
עומדות בפנינו משימות רגשיות כמו להציג את עצמנו, לספר למה אנחנו זקוקים
ומשימות טכניות כמו לקבוע זמן לטיפול ולהתארגן בהתאם, כדי שהמפגש יתקיים באופן קבוע ורציף ככל הניתן.
בשלבים הראשוניים ויש שיגידו לאורך הטיפול כולו, זמן הטיפול: קרי המועד שלו ומשך הפגישה, מהווים את המסגרת המחזיקה. מעין מיכל, אשר תפקידו ליצור את המרחב המכיל את עולמנו הרגשי.

אופי השיחה הטלפונית הראשונה ואורכה משתנה.
ישנם מטפלים שישתמשו במענה קולי ויחזרו אליכם. לעיתים מזכיר/ה או מי מטעמם יחזור על מנת לברר למה אתם זקוקים. בירור זה מאפשר למטפל לבדוק אם הוא יכול לסייע לכם "בבעיה המוצגת".
תפקידן של המרכאות במקרה זה הוא להניח הנחה כי במקרים רבים הבעיה המוצגת והבעיה האמיתית הן לא זהות. נדרש זמן כדי לגעת בשורש הדברים...
ישנם מטפלים אשר יבררו כיצד הגעתם אליהם. מטרת השאלה להבנתי היא לבדוק כי הם אינם מקבלים לטיפול בני משפחה או חברים של מטופליהם.

שיחת הטלפון היא צעד משמעותי ההופך את הטיפול מרעיון או מחשבה שבתוככם
לממשי ומציאותי.
בסופה, אם הכול התנהל למישרין, אתם יודעים מתי תתקיים הפגישה הראשונה עם המטפל.

עד הפעם הבאה,
שבוע טוב



יום שני, 1 בדצמבר 2014

שלב החיפוש

בשונה לאופן שבו אנו צורכים שירותים שונים
און ליין, או דרך אפליקציה
מרבית הטיפולים הרגשיים מתקיימים ב"Old fashion way"
פגישה ממשית
בחדר הטיפולים.

את מי נרצה לפגוש מולנו?

מה חשוב לנו שהמטפל  שלנו יהיה...?

שלב החיפוש הוא שלב אישי
כיוון שאנשים שונים יענו על השאלה הזו באופנים רבים.
כך למשל הקדישו זמן לחשוב
*הם תרצו מטפל גבר או מטפלת אשה?
*הם תרצו מטפל צעיר, בן גילכם, או מטפל מבוגר מכם?
במקרה זה, חשוב לזכור כי גיל המטפל לא בהכרח מעיד על שנות הניסיון שלו בתחום עבודתו.
*לניסיונו של המטפל בדרך כלל יש השפעה על גובה התשלום אותו הוא גובה. יש לקחת זאת בחשבון (תרתי משמע). האם נוכל לעמוד בעלות התהליך?
*האם חשוב לכם כי למטפל יהיה רקע אישי מסוים? לעיתים נדמה לנו כי נוכל להיות מובנים רק אם מישהו ידע על מה אנחנו מדברים כי הוא היה שם וחווה את הקשיים עליהם אנו מדברים, אך זה לא בהכרח כך. אני יכולה לחשוב על אינסוף דוגמאות לנושא זה. בתחילת טיפול מצבו האישי של המטפל יכול לעורר בנו סקרנות טבעית, אולם על פי רוב פרטים אלה נשארים עמומים או ללא מענה קונקרטי. בדרך זו "מושלכים" על המטפל חלקים מעולם הפנטזיה שלנו ויספרו עלינו ועל עולמנו הפנימי משהו.
*מה השכלתו של המטפל? האם הוסמך ולאיזה סוג של טיפול? מה היא הגישה בה הוא עובד?
*מה זמינותו של המטפל? האם יוכל להתחיל לעבוד איתנו כעת?
*כיצד הגענו אל המטפל? במידה והגענו על ידי ממליצים, חשוב לדעת כי מטפל הפועל ברמה אתית גבוהה, לא יכול לטפל במקביל בבני משפחה או חברים קרובים של מטופליו. לכל הפחות תידרש מידה של גילוי נאות בנושא זה.

בטיפולים המתקיימים בשירות הציבורי, שלב זה נחסך מכם היות ועל פי רוב נקבע על ידי השירות אל מי תופנו.
שלא כמו שנהוג להגיד לילדים במקומותינו: "מה שיוצא, אני מרוצה", חשוב לחדד בפני מקבל הפנייה את העדפותיכם האישיות. יתכן כי לא תמיד הן יענו, משיקולים שונים, אך ההחלטה עדיין נשארת שלכם.

עד הפעם הבאה,
להתראות.


יום שישי, 28 בנובמבר 2014

שאלות הקסם

לפעמים בין ההחלטה להתקשר למטפל, לבין התחלת הטיפול עובר זמן.
הרבה זמן (לפעמים חודשים...)
אני מכירה אחת כזו באופן אישי ביותר (-;

בזמן הזה
אפשר להתחבט בשתי שאלות חשובות.
למי שאוהב לכתוב - הייתי ממליצה לכתוב לעצמו תשובות ולציין את התאריך בו כתבתם כיוון שהן יהיו בסיס מעולה והכנה חשובה לפגישה הראשונה.

השאלה הראשונה והיא תעלה בפורמט כזה או אחר בכל פגישה ראשונה היא:
מה מביא אותך לטיפול?
ובמילים אחרות- איפה אתה או את נמצאים היום?
זו לא שאלה קלה
אך על פי רוב יש לנו מושג מה כואב לנו.

השאלה השנייה מצריכה דימיון:
בסוף הטיפול, תאר לי מה יראה אחרת?
איך יראה יום בחייך...? 
ובמילים אחרות: איפה היית רוצה להיות.

הפער בין שתי התשובות היא הדרך הטיפולית שצריך לעבור.

חלק מהאנשים יעברו אותה לבדם, יעשו עבודה פנימית או שינויים חיצוניים. או ידחיקו...
חלק יעברו אותה בטיפול.  
הסיבה שטיפול עוזר בכך במילים פשוטות היא שמעצם היותנו, אנחנו זקוקים לאדם נוסף משמעותי (ע"ע אימא ואבא בילדותינו) שיראה אותנו, יכיל אותנו ויעזור לנו לגדול פיזית ורגשית.

למי שמעוניין בהרחבה נוספת:
מושגיו של הפסיכונאליטקאי היינץ קוהוט, מייסד זרם "פסיכולגיית העצמי" הם מצע תיאורטי מרכזי להבנת צורך זה.
על קצה המזלג, קוהוט טבע את המושג "זולתעצמי" כדי להסביר את הצורך שלנו מינקות בדמות שדרכה נוכל לבנות ולבסס את הערך העצמי שלנו, את הצורך שלנו באידיאליזציה ואת הרצון להרגיש מובנים על ידי נפש תאומה.

עד הפעם הבאה,
שבת שלום.






יום רביעי, 26 בנובמבר 2014

אבל איזה טיפול הכי נכון עבורי?

הצעד הראשון להחליט "ללכת לטיפול" בוצע.
וכעת צריך להחליט לאיזה טיפול ללכת.
אני אתייחס לטיפולים רגשיים בלבד
שדה רחב דיו, אשר גם בתוכו מספר רב של אפשרויות.

ראשית צריך להגדיר לעצמנו מה הבעיה או הקושי עמו אנו מתמודדים:
האם הגענו לצומת בחיים בה אנו מתלבטים? ובאיזה תחום: אישי? משפחתי? זוגי? מיני? הורי? תעסוקתי?
הם אנו מתמודדים עם טראומה, מחלה או מצב גופני ייחודי לנו?
הם הקושי שלנו ממוקד בקשר עם ביחסים עם אדם מסויים? למשל: הורה, בן זוג, משפחה מורחבת, ילד?
שאלות אלה הן רק דוגמאות על מנת למקד את החיפוש אחר הטיפול המתאים ביותר.
מובן כי עבור מצבים מסוימים טיפולים שונים יכולים לתת מענה הולם.


שנית צריך להחליט מה פורמט הטיפול המועדף עלי.
טיפול פרטני? טיפול זוגי? טיפול משפחתי? טיפול קבוצתי? טיפול דיאדי (הורה-ילד)? הדרכת הורים?
האם אני מחפש טיפול ארוך טווח? או דווקא עבודה ממוקדת וקצרה יותר...
האם אני זקוק לשלב של אבחון או שאני כבר מכיר את הקושי שלי וזקוק להמשך עבודה...
האם אני זקוק למטפל שעבר הכשרה בתחום מסויים והוא בעל יידע ייחודי? למשל מטפל בעל ידע בפוסט - טראומה, מטפל בפגיעות מיניות, מטפל בהפרעות אכילה, מטפל בילדים בעל ידע בתחום הקשב והריכוז, מטפל בזוגות בהליכי פריון, מטפל בילדים בעלי צרכים מיוחדים, מטפל שעובד עם משפחות בתהליכי גירושין... וכן הלאה (זוהי רשימה ארוכה ואלה רק דוגמאות ספציפיות...)

שלב הבירור הפנימי הזה חשוב
כדי להגיע למקום הנכון ביותר בעבורכם.
למי שמתקשה לעשות שלב זה לבד ניתן לקבוע פגישת ייעוץ
או לשוחח טלפונית עם המטפל ולראות (או להרגיש...) אם הוא מבין אתכם ויכול לתת מענה.

אז ... עד הפעם הבאה,

להשתמע


יום שני, 24 בנובמבר 2014

צעד ראשון: מתי לפנות לטיפול?

צעד ראשון: להחליט לכתוב בלוג כמטפלת שעוסקת בטיפול זוגי וטיפול משפחתי.
בין ההחלטה לביצוע עובר זמן. ובזמן הזה: תקוות, חששות, פחד מחשיפה.
אני מוצאת כי אנשים שרוצים לפנות לטיפול עסוקים גם הם במקום הזה
והוא מובן ומוכר כל כך.

וכך למרות החששות,
השאלות והתהיות
אני אוזרת אומץ כדי להתחיל.

אנשים פונים לטיפול סביב קושי או משבר. משהו לא עובד יותר והם זקוקים לעזרה מקצועית.
לפעמים התחושה היא שאני לא יכול או יכולה יותר לבד, שאני מחפש תשובה
לפעמים רצון לשינוי, שיהיה טוב יותר.

ההחלטה לפנות למטפל מורכבת.
איך אכניס מישהו זר לתוך המרחב הכי פרטי שלי
לכאב שלי, למקום בו אני מרגיש חשוף ופגיע.
האם אני מוכן גם להכיר בכאב שאותו אני גורם לאחרים: לבן הזוג שלי ולילדי בדרך?

תהליך ההבשלה משתנה מאדם לאדם. אנחנו שונים במקצב שלנו ובאופן שבו אנו מקבלים החלטות בנוגע לחיים שלנו.
הטיפול אם כך מתחיל עוד לפני שיחת הטלפון הראשונה בדיאלוג הפנימי שאנחנו עושים עם עצמנו.

כמו בטיפול:
נפגש במרחב הזה, בשבוע הבא.