רוטציה

חלוקת תפקידים.
הנה נושא שאפשר לריב עליו, בכיף.

כ-ל הזוגות עסוקים בזה.

חלוקת תפקידים במשפחה דומה מאד לחלוקת תיקים לאחר הבחירות. 

אנחנו בדרך כלל מתחלקים בתיקים והתפקידים נשארים קבועים. מה לעשות, אנשים מתקבעים גם בתפקידים שנוח להם וגם אנחנו זקוקים לשגרה ותחושת שליטה.

ואילו "תיקים" יש במשפחה? 

*מי במשפחה שלכם הוא שר האוצר?

חשבונות, ביטוחים, הכנסות, הוצאות, בקרה על התקציב....

האם חוסכים או "מבזבזים" כי חיים פעם אחת? 

*מי שר החוץ? 

אירוח, הזמנת חברים, "פוליטיקה משפחתית"?

כמה נוסעים לחו"ל? האם נוסעים יחד כזוג או לחופשה עם הילדים?

*מי שר הרווחה?

 דאגות, חרדות, זה כאן... כמו גם בנית תוכניות טיפול לכל אחד על פי צרכיו

*מי שר החינוך? 

איך מחליטים באיזו גישה מחנכים? לאיזה בית ספר הולכים? האם מענישים ילד, ואיך? 

*מי שר הבריאות?

האם מחסנים? מי יותר טוב בהתמודדות עם מצבי חירום רפואיים? 

*מי שר הפנים? 

האם הבית שומר שבת? האם נוסעים בשבת? האם מבשלים בשבת? 

מי מעצב את הבית? לפי איזה טעם? 

הבנתם. 

שאלות רבות...

והתשובות - בעיקר מורכבות.

אם הבית מתנהל ברוטציה "שנינו ראש ממשלה" נוצר איזשהו "סטטוס קוו". הסטטוס קוו מספר על ההתפשרויות בין הגישות של שני בני הזוג. 

חלוקת התיקים יכולה לספר הרבה על עומסים שיש בתוך הבית.

אם עניתם על כל התשובות "אני " או לחילופין "הוא" או "היא" ביחס לבן זוגכם  אפשר להסיק כי יש חוסר איזון. 

ולא, 

"אני עובד או עובדת ויש לי קריירה", זהו לא תשובה שמסבירה למה חלוקת התפקידים איננה שיוויונית. 

לעיתים נוצר מצב כי אחד מבני הזוג רוצה שכל התיקים יהיו שלו. הוא לא מוכן לוותר על שום "תיק". להחזיק את כל התיקים נותן למחזיק בהם המון כוח. אבל, בדרך כלל זה נובע ממקום של חוסר ביטחון: התחושה הפנימית היא שאם אני לא אשלוט בכל פרט הדברים יתפרקו. חוויה זו מוזנת על ידי פחדים ראשוניים שחווינו בילדות ולאו דווקא על ידי בן הזוג שלנו. בעבודה זוגית פותחים מחדש את "מאחורי הקלעים" המשפחתיים, מתבוננים איך מקבלים החלטות ועל ידי מי ומבררים מה מניע את כל אחד מבני הזוג. 

אני מצרפת *חינם* טבלת מטלות 

לניהול הדיון המשפחתי. תרגישו חופשי לשנות בהתאם למשפחה שלכם. 

למדו את הילדים את החלק שלהם בתוך ניהול הבית. הורידו מעצמכם ובמקביל -  הכינו אותם לחיים האמיתיים. 

עד לפעם הבאה,

שבת שלום.