תגובת שרשרת

אז בפוסט הקודם, כתבתי על ההשלכות של הבחירות שאנחנו עושים,
והנה היום הייתה לי הדגמה חיה, איך בחירה אחת פשוטה ומה זה קטנה יכולה להשפיע על מהלך חיינו.

(תופים)

אוקי,
אז היום בצהריים הזכרתי לבעלי שכבר הרבה זמן אנחנו רוצים לקנות אופניים לילדה.
1. זה בריא.
2. יום כיפור... הבא, יגיע יותר מוקדם ממה שאפשר לחשוב. ויום כיפור זה חג האופניים. את זה כל אחד יודע.
3. הילדה צריכה לדעת לרכב בלי גלגלי עזר עד לתאריך הנקוב לעיל.

וכך - במקום לנמנם, יצאנו לדרך בשני רכבים. כדי שיהיה איפה לשים את האופניים.
עוד בדרך, אמרתי ש"אני חושבת שגם לקטן צריך לקנות אופניים. כי יש לו אופני דחיפה והגיע הזמן שהוא יפדל בעצמו".
והגדולה אמרה: "אני רוצה אופניים ורודים... עם סל".

הגענו לחנות האופניים.
רוכבים (בבגדים די צבעוניים) בדיוק חזרו משיעור רכיבה.

ובכן לבחור אופניים לילדים הייתה משימה די פשוטה.
הנה:
אופניים ורודים לילדה.

וגם הילדון קיבל אופניים עם גלגלי עזר.

לאחר ס"ד על האופנייים, החלטנו שהם מתאימים בהחלט לצרכים שהוגדרו.
בנקודה זו במקום לפנות לעמדת התשלום
התקנו פעמונים
בחרנו קסדות
וחיפשנו סל.

בשלב זה, שוטטנו חופשיים בחנות הגענו גם לאזור האופניים של המבוגרים.

מפה ----- לשם -----
בעלי החליט שהוא גם צריך זוג אופניים
"כדי שיהיה מי שיצא אתם לסיבוב".

וכך,
בכדי לא להישאר מחוץ לחבורה הרוכבת
וכדי לא להפסיד את כל הכיף הפוטנציאלי
קנינו גם לי זוג.
ואיזה זוג.
הייתי מצלמת, אבל האופניים יגיעו רק ביום ראשון.

לאחר שנתנו דחיפה קטנה לכלכלה הישראלית
התפננו לחשוב איך ניקח שלושה זוגות אופניים הביתה.
מיד הוצע לנו פתרון לנשיאת אופניים ברכב.

המוכר יצא אל הרכב הראשי שלנו -
אשר התברר כלא מתאים למנשא האופניים.
מסקנה ראשונה -
נצטרך לשדרג את הרכב המשפחתי, לרכב שיהלום את מעמדנו החדש כרוכבי דו גלגלי. אולי ג'יפ. 
כעת משהעמסנו את האופניים
(אחסוך מכם את הפרטים הטכניים הכרוכים בפעולה זו)
היה ברור כי נדרש לפרוק אותם היכן שהוא.

סוגיית הפריקה, היא היא המהות של פוסט זה.
שכן, אין מקום יעודי לארבע זוגות אופניים בדירתנו.
המחסן אינו מתאים לאחסן פריטים חדשים.
במחסן יש רק דברים שלא משתמשים בהם.
ואנחנו - מתכננים להשתמש באופנים.

המוכר האדיב מיד הציע שנקנה מתלי קיר לאופניים ושלח אותנו לחנות מתמחה.
כוחותינו פוצלו.
אני הרווחתי שיטוט בחנות כלי בית. השתדלתי לא להמשיך ולהניע את כלכלת ישראל ליום זה, והסתפקתי במתלים. ליד הקופה השארתי עציץ מעלף וסל עיתונים מקש. השארתי אותם שם, כי לא ידעתי היכן אניח אותם, שכן שעלי להכניס גם ארבעה זוגות אופניים למרחב הדירתי.

המסקנה השנייה והחשובה היא:
שאין ברירה,
נצטרך, מתישהו, לא דחוף, לעבור דירה. אולי משהו על הקרקע. שיהיה מקום לאופנים.

למי שחושב שהרחקתי לכת, תדעו שיכלה להיות מסקנה שלישית
הרת גורל אפילו יותר.
שאם כבר עוברים דירה
ויהיה עוד חדר
אז....

אבל אין מסקנה כזו.

לבינתיים נישאר במציאות.
שלושה זוגות אופניים (ועוד זוג שיגיע ביום ראשון)
וארבעה מתלי אופניים
עלו הביתה.


ואי אפשר בלי משהו טיפולי לסיום, נכון?
מכורים לאופניים אומרים שזה מרגיע.

חג שמח.

היום שאחרי

הבחירות הסתיימו, וכבר עבר די זמן...

בין אם מדובר בבחירות הממשיות שבהן כולם הצביעו לבין בחירות אישיות או רגשיות כאלה ואחרות
הרי ש"היום שאחרי" הבחירות מפגיש אותנו עם תוצאות הבחירה שעשינו.

כמו בשיר "The Road Not Taken"  של פרוסט,
שתי דרכים מתפצלות ביער...
ומשהלכנו בדרך אחת, בדרך כלל, אי אפשר לחזור אחורנית
או לחיות במקביל את כל האפשרויות.

האדם הבוחר
מתמודד בראש עם פחדים הנוגעים לבחירה,
עם שאלות של רווח והפסד
עם שאלות של עיתוי הבחירה
ובייחוד עם הרצון לבחור בכדי לשנות או להיטיב עם מציאות חייו.

כאשר הבחירות נוגעות לתא המשפחתי שלנו שאלות אלה קשות ומייסרות שכן הן משפיעות לא רק על הבוחר עצמו.
הן משפיעות באופן ישיר על בן הזוג או בת הזוג, על הילדים ועל המשפחה המורחבת.
בהקשר זה חשוב להזכיר כי לתחושת האשמה תפקיד כה משמעותי עד כי נדמה כי היא מנהלת את המערכה כולה.

גם למצב בו אנחנו מחליטים "לא לבחור" בניסיון להחזיק את כל הכדורים באוויר יש מחיר.
אנחנו חיים את חיינו מתוך תחושה של זיוף או הקרבה אשר לאורך זמן אינם מאפשרים התפתחות וצמיחה.
הורים נוטים להגיד לילדיהם "להיות אמיתיים" או "להקשיב לליבם"
אך כמבוגרים אנו יודעים כי הקשבה זו היא מורכבת מא-ד.

למחפשים פיתרונות קסם
או תשובה אחת....
או ידיעה ברורה מה נכון
לצערי אינני אשת בשורות.

בניסיון להבין את העתיד  ולדעת "מה נכון" עבורם
כבר שמעתי ונפגשתי עם אנשים שהתייעצו עם קוראים בקלפים, מגידי עתידות, קוראים בקפה, אסטרולוגים
עם מורים רוחניים החל מרבנים וכלה בגורואים למיניהם
עם אנשים שיצאו לחפש את עצמם בעולם הרחב, בטיולים אתגריים
וגם עם כאלה שנותרו ספונים בביתם - העיקר לא לקבל החלטה.
פונקציות אלה ממלאות תפקיד דומה "בהחזקת" הדילמה על אף השוני התהומי ביניהן.
בסופו של דבר - אף אחד לא יכול לקבל את ההחלטה במקומכם
אך התהליך אותו תעברו בדרך אליה חשוב
כדי לקבל כוחות
ובייחוד כדי להבין
מהיכן נובעת הבחירה שלכם, מה מניע אתכם ומה הייתם רוצים הלאה.

בהקשר זה - חשוב אולי להגיד משהו על בגידות.
היות ויש כל כך הרבה מה לכתוב בנושא הזה בהקשר הזוגי אתייחס היום רק להיבט שהוזכר כאן.
לעיתים בתוך המצב שבו האחד מתמודד אם שאלות הנוגעות לזוגיות מתרחשת "בגידה". אין הכוונה רק לאקטים הפיזים, לריגוש או להתאהבות. אלא השימוש בבגידה באופן רגשי כמייצגת של הדילמה "להישאר או לעזוב". במובן זה לשני הצדדים הן הבוגד והן הנבגד ממלאים תפקיד במשולש שנוצר גם אם באופן לא מודע.

עד הפעם הבאה,
להתראות.