יום שני, 31 באוגוסט 2015

תמיד הכי חשוך לפני...

השנה כחלק מהחופשה המשפחתית
עצרנו ללילה במצפה רמון. ממליצה בחום.

בשנה שעברה עצרנו בחוות האלפקות. כל מי שהיה,  מכיר את הדרך המעט מפותלת וצדדית שמובילה לחווה.
בעיניים עירוניות באמצע שום מקום הקימה המשפחה המיוחדת הזו - מקום קסום. אני לא מכירה עוד שכמותו.
בעיני יש לראות בכך הוכחה לכוח של משפחה ושל חלום.

השנה, נסענו למצפה הכוכבים יחד עם חברים טובים שלנו.
ולמה הסיפור על האלפקות?
כי למי שמכיר איך מגיעים לחווה, פשוט ממשיכים לנסוע פנימה.
ועוד פנימה
ועוד ועוד.

מה שונים הכוכבים במצפה רמון לבין אלה שרואים בחיפה חשבתי לעצמי....

או הו - תאמינו לי שונים מאד!

האיש שלי, אותו אני שואלת את כל השאלות שאני לא יודעת אמר
שרואים אותם יותר טוב כי חשוך שם.

לא צילמתי
אבל נוף הכוכבים שנגלה לעיננו היה לא פחות ממרהיב.
ירח יחסית מלא האיר את שמי הלילה שפשוטו - נצצו בזוהר אלפי כוכבים.
חלקם נראו קטנים, אחרים גדולים יותר ובוהקים
תוכלו להסתכל כאן כדי להבין.

אני מספרת לכם על כל זה משתי סיבות:
הראשונה - תיסעו לראות בעצמכם. ותביאו מצלמה. זה כל-כך יפה.
ובאמת יש לנו ארץ נ-הדרת.
והשנייה כדי לכתוב משהו על פרספקטיבה.
על אף שישראל כזו קטנטונת, שירדנו מהכרמל ועברנו למכתש
היא נראתה לנו שונה. כולה, מרחק של 3 שעות (פלוס עצירה).
הנוף אחר, הצמחייה שונה, הטמפרטורה שונה, הקצב אחר.
ודברים שרואים משם, ממש לא רואים מכאן.

זה לימד אותי משהו על נקודות מבט, כי בעצם הכ-ל תלוי איך מסתכלים או מאיפה מסתכלים.
זה מצריך עוד זמן כדי לבחון דברים ולחפש אותם מעוד זווית
בטח לפני שמקבלים החלטות
או חושבים בנחרצות על משהו.

ולבסוף - איך הדברים הכי יפים, הם חני חינם.