אדר

משנכנס אדר...  ההמשך ידוע.

פורים מתקרב ואתו ההכנות:
בחירת התחפושות, הכנת משלוח המנות, פעילויות לילדים ומסיבות למבוגרים.
היות ועוד בימי התנ"ך, יהודים התעסקו עם מה שקורה באירן (ע"ע מגילת אסתר) ניראה שלא הרבה השתנה פוליטית באזורנו. אין חדש תחת השמש.

אולם בניגוד לפסקה הפותחת המדכדכת,
פורים הוא חג של שמחה
עד - לא - ידע.

הנפש זקוקה לשחרור שמאפשר פורים, באופן לגיטימי.
כל אחד יכול לבחור מחדש בחג איזה פן באישיותו הוא רוצה להבליט השנה.
זאת הזדמנות, לצאת מהכבלים של השגרה ולהשתחרר
לשמוח , לרקוד, להנות "כמו ילדים".

כדי להתחפש, צריך מידה של חופש פנימי.
להרשות לעצמי להעז, בלי לחשוב "מה יגידו..."
מבוגרים שעושים זאת ללא קושי - אשריהם.
לשאר -
אני מזכירה  שמוכרחים להיות שמח זאת מצווה.

פורים הוא גם הזדמנות ליצירת הווי משפחתי
למשל בתחפושת משפחתיות שתוכלו לראות בתיקיית הפינטרסט שלי
ובהכנת משלוח מנות לאנשים אהובים יחד
ולא רק לילדים בבית הספר.
זאת עוד הזדמנות ללמד ילדים על החשיבות של תרומה לאחרים, ואפשר לחשוב יחד למי הם היו רוצים לתת משלוח
מנות בקהילה.


חג שמח.

חלומות על תיקים שאינם בהישג יד

הראו לי את התיק שלכם ואומר לכם באיזה שלב אתם בחייכם.

ילדי הגן, תיק אוכל. בגדי החלפה.

ילדים יסודי הולכים עם ילקוטים.
לפעמים זה ניראה יותר כמו ילקוט עם רגליים.

לחיילים יש צ'ימידן ששנייה אחרי השחרור הופך למוצ'ילה וסנדלי שורש.

אחר כך
האנשים האלה שיוצאים מהבית עם הכול ביידים:
פלאפון, מפתחות וארנק דק או דוחפים את הרישיון נהיגה לכיס האחורי  - חופשיים ומשוחררים.
משקפי שמש על הראש, כפכפים ברגליים
הם מוכנים.
זה שלב של חופש.

אני בשלב של תיק גב. גדול.
צריכה ידיים פנויות.
צריכה מגבונים.
תיק איפור,
יומן,
דפים של העבודה....
שהכול יכנס ושיהיה נוח.

בשלבים הבאים אני מתכננת על תיק צד
ואחר כך על תיק צד קטן.
ולבסוף, על תיק כזה ארוך,

למזרן של היוגה.

מה זה משטח חיתוך מתרפא?

בשבועות האחרונים,  אני לומדת בכל יום מושגים חדשים.

כל זה בזכות קבוצה מופלאה של נשים יוצרות בשם מוזה ויצירה - נתנאלה.קום

שווה!

היום למדתי על משטח ש"מתרפא מעצמו". חותכים עליו בסכין יפנית: בדים וניירות, אך יש לו יכולת לשקם את עצמו
מוכן לעבודה ויצירה חדשה.
אני רחוקה מעולם הנדסת החומרים
אבל הדבר הראשון שחשבתי עליו ביחס לפלא הזה
שיש אנשים שהיו צריכים לעטוף את הלב שלהם בשכבה נדיבה מהספוג הזה.

או הו כמה בעיות זה היה פותר...
שיברונות לב וגם סתם סדקים
היו "נספגים" פנימה, מבלי שהלב יאבד את האמון בבני אדם,
חדוות ההתאהבות
והרצון הבסיסי להיות בקשר.

מה שמזכיר לי את הסרט "שמש נצחית בראש צלול"
אני מפנה לויקיפדיה שפשוט מספרת את עלילת הסרט הכי טוב.

אם הייתם יכולים למחוק את זכרונותיכם ממערכת יחסים שהסתיימה
עם עם אדם אהוב,

הייתם עושים זאת?

החבר החדש

חבר או חברה חדשים.
הבלוג מתכונן לולנטיינ'ס דיי.

ניראה כי עבור ההורה הפרוד או הגרוש מדובר בשלב שבו יש התחלה חדשה.
התרגשות מובנת ביחס לקשר החדש שמתהווה.

על כל המורכבות הרגשית הכרוכה בהכנסת אדם חדש למשפחה ולחיינו
אני רואה בכך שלב בריא והכרחי עבור ההורה ועבור ילדי שני הבתים.
בריא כי הוא מראה:
על התקדמות ולא על עצירה והשארות במקום.
על חיים ולא על אבל.
על אמון וניסיון מחודש לבנות משהו מתוך השבר.
על העובדה כי ההורה רואה את עצמו כראוי לחיים משל עצמו, אהבה וקשר.
כי הוא נותן לילד דוגמא אישית וזו דוגמא חשובה ביותר
הקשר החדש משחרר את הילד מהיותו תחליף הזוגיות של ההורה
ופעמים רבות מאפשר לו לחזור לחייו ולעינייניו
ובינהם כמובן גם התנסויות משל עצמו בזוגיות ובהתקשרות.

לא טוב היות האדם לבדו, דרשו חכמים ממני.

הקשר החדש של אבא או של אמא מהווה עבור הילד שלב נוסף בעיכול הפרידה.
הקשר הוא מראה נוספת לכך שהפנטזיה שאבא ואמא יחזרו לחיות יחד לא יכולה להתממש במציאות.
כדרכה של פנטזיה, צריך שיהיה לה מקום בעולמו הפנימי של הילד. הילד משמר בתוכו את המקום האידילי בו הוא נוצר משני הורים שהיו ביחד בשלב כל שהוא בחייהם.

ההכרות עם חבר או חברה חדשים צריכים להתרחש באופן הדרגתי ומותאם ככל האפשר לגילו וליכולתו של הילד.
הילד לא צריך להיות חשוף לעולם הדייטים של ההורה ולהכיר כל אדם שההורה בוחר להכניס לחייו לסטוץ או פלירט.
אם זה מבלבל עבורכם, זה מבלבל עבור הילד שלכם.
אם הקשר עדיין לא ברור, חכו קצת.
ספרו לבן או בת הזוג החדשה על ילדיכם, תראו כיצד הוא מגיב כשהוא שומע עליהם.
חשבו איך והיכן תרצו לספר לילד על ההכרות הצפויה לו. תנו לו להביע את הרגשות שלו ביחס לכך.
אל תפילו עליו את הפגישה.
אם הוא כועס, תנו מקום לכעס.
אם הוא סקרן, שאלו מה היה רוצה לדעת.
אם הוא אדיש, חשבו מה הוא מספר לכם בזאת.
אם הוא נלחץ, עשו את המפגשים המשותפים באופן מדורג. לא כל הזמן המשותף צריך להיות יחד.
אחרי הכול הוא חבר שלכם ולא של הילד.

אל תאמרו לילד כי הוא צריך לאהוב, לחבב או להסתדר עם בן הזוג.
הילד צריך לכבד אדם באשר הוא אדם,
אך קשר של חיבה נבנה מתוך הכרות ועל בסיס ההתנסות.
זה לא חייב להיות קליק מיידי.

אל תשלו את הילד שאם הוא לא יאהב את בן זוגכם,
נחליט ביחד.
החלטה כזאת היא שלכם, לטוב ולרע.

תנו לדברים זמן להתפתח.
היו ערים לתחושותיו של הילד, למחירים שהוא משלם עם הכנסת אדם חדש לבית.
יתכן כי יתעוררו מצבים דמויי תחרות
בהם הילד ינסה לראות במי תבחרו.
שלב זה מעורר מחדש קונפליקטים של נאמנות כיוןן ששוב האיזון מופר.

מורכב?